מאמא שיימינג
גיל שנתיים הנורא. הזהירו אותי ממנו הרבה, השתטחויות, סרבנות, בכי וצרחות… כל החגיגה אצלנו עכשיו בפול פאוור. אבל אף אחד לא הזהיר אותי מהסביבה שתמיד מטריחה עצמה להתערב בעניינים לא לה. רק לפני שבועיים גאיה חגגה יומולדת שנתיים. במקום להגיד איך הזמן טס, חשבתי על כמה דברים ושינויים עברנו בשנה האחרונה ולא האמנתי שכל זה קרה בשנה אחת תמימה. לפי השכנים שלי אגב, סימני גיל שנתיים החלו לפי חודשיים. תיכף נגיע לזה.
מעבר לשינויים וההתפתחות של גאיה, כל הסביבה שלה השתנתה והשינוי הזה הביא איתו לא מעט אתגרים והתמודדויות לא פשוטות. אבא שלה ואני נפרדנו. הוא נשאר במרכז, אני חזרתי אחרי למעלה מעשור לגור בצפון, קרוב להורים כי זה לא פשוט לגדל ילדה לבד וכי הרבה יותר זול לחיות פה. גם החינוך כאן מעולה ואיכות החיים הרבה יותר גבוהה. לשמחתי אני עובדת מהבית כך שלפחות דבר אחד יציב בחיים היה ונשאר למרות כל הטלטלות.
פעם בשבועיים גאיה הולכת לישון אצל אבא שלה. זה לא קרה מיד עם המעבר כי פחדתי. פחדתי לא להיות לידה, לראות איך וכמה היא אוכלת, להרדים אותה, לקלח אותה וחס וחלילה לפספס משהו חדש שהיא עושה. אבל כשהרגשתי ששתינו מוכנות לזה עשינו ניסיון שעבר בהצלחה ומאז כבר כמה חודשים שהיא אצלו כל שבת שניה. כשהיא חוזרת ממנו אני מתמודדת כל פעם מחדש עם בעיות השינה שלה, שרק לא מזמן הסתדרו קצת אחרי שעברנו לצפון.
תגובות אחרונות