Archive for » ינואר, 2014 «

קשקשת ברשת – איפה אמהות מדברות?

OD-AT722_MOM_TE_F_20121004121815

מי שמכיר אותי יודע שאני חיית רשת באופן כללי וחולת פייסבוק בפרט, אני מחוברת אליו באינפוזיה ולשמחתי אני גם מתפרנסת מיזה. כשהייתי ב"חופשת לידה" מיפיתי לאט לאט את כל קבוצות ועמודי הפייסבוק לאמהות, יש גם אפילו כמה לאבות שאתייחס גם אליהם, והחלטתי לחלוק את הממצאים לכל מי שאין לה כח לחרוש את הפייסבוק בשביל למצוא את זירות השיחה המעניינות, המבצעים השווים ושאר ירקות. אני באופן אישי לא מתחברת לפורומים אבל יש כמה מומלצים שאני מציצה בהם מדי פעם אבל לא פעילה בהם, אז בואו נסגור את הפינה הזאת עכשיו: פורום הריון ולידה – תמיכה בתפוז, יש בתפוז עוד לא מעט פורומים בנושא הורות/אמהות/הריון אבל הם מאוד סקטוריאליים או פחות פעילים, הפורומים של פורטל יולדת שתסלחו לי, למרות כל המידע והתנועה הערה שיש בו, הוא ממש כואב לי בעיניים ומחזיר אותי היישר לסוף שנות ה-90 (ולא בקטע טוב), וכמובן הפורום הכי פעיל ברשת – הריון ולידה בכיפה, האתר החברתי הגדול ביותר של המגזר הדתי.

ובחזרה לפייסוש, נתחיל באם כל הקבוצות הלא היא מאמאזון, שנכון לכתיבת שורות אלו חברות בה מעל ל-52K אמהות (וגם כמה נשות יח"צ/פרסום/שיווק שהן לא בהכרח אימהות), אליה הצטרפתי עוד כשהייתי בהריון, ומהר מאוד למדתי שאם אני מפרסמת שם סטטוס הוא נעלם תוך רגע בגלל התנועה הערה בקבוצה. למאמאזון יש את המקבילה הגברית שלה פאפזון, שבה חברים כמעט 3500 אבות ונראה לי שזו קבוצת האבות הגדולה ביותר. אני לא יודעת מה הולך שם ואיך כי כמובן – אין כניסה לאמהות.
more…

קודם כל אמא

רגע לפני שגאיה התחילה לקשקש

רגע לפני שגאיה התחילה לקשקש

"קודם כל אמא" משפט שאף אמא לא אמרה מעולם, או לפחות לא אמא בתחילת דרכה, או שאולי זו רק אני שקצת שכחתי את עצמי מאז שהפכתי להיות אמא של. שבוע שעבר הזמינו אותי להתארח במפגש בלוגרים שלמרבה הפתעתי באמת כוון לאמהות ולא לתינוקות, של תותי במושב והולהמאמא במושב רשפון, במתחם חנויות בוטיק  באווירה כפרית-אירופאית משהו, הממוקמות לצד בית קפה, חוות סוסים ופינת חי. הבאתי איתי את גאיה ומסתבר שזו הייתה קצת טעות. המפגש החל בחמש וחצי וזו שעה שמתחילה להיות גבולית עבור תינוקת בת שנה. מצד שני, חשבתי שזה אחלה של פעילות אחהצ כדי לעייף אותה היטב ובניתי על זה שהיא תרדם בדרך חזרה. אבל איך אומרים? החיים קורים כשאתה מתכנן תוכניות. היא נרדמה לי בדרך לשם, תוך כדי שהיא יונקת ומרוב שלא רציתי להזיז אותה של תתעורר נתתי לה להמשיך לישון לי על הציצי. כשהגענו למושב עלינו על סבגייה (מהמורת מהירות? אין לי מושג, אני נהריינית) ואני חטפתי את הביס הראשון שלי ממנה. אין ספק, מעכשיו אני לא אשכח שיש לה כבר שיניים.

כמובן איך שהגענו היא התעוררה ומאותו הרגע היא הייתה מלאת אנרגיה כאילו מי ישמע כמה היא ישנה.. שמחתי לראות שאני לא האמא היחידה שהביאה את הזאטוטה שלה, לפחות יהיה לה עם מי לשחק. אבל בגיל הזה הם בעיקר משחקים עם עצמם, מה שהשאיר אותי ואת האמא השניה די מחוץ לכל מה שקרה באירוע. הביאו לשם מומחית פאנג שווי שהתחילה את המפגש במעיין דמיון מודרך בו כולם התבקשו לעצום את העיניים ולתהרכז בנשימה. זה הרגע שגאיה החליטה לנכון לפתוח את הפה ולהשוויץ בכל ההברות שהיא יודעת לצייץ "הא הא, גא גא , דה דה, טה טה, בה בה…" מזל שבמתחם הייתה חנות צעצועים ולקטנות היה עם מה לשחק.

ניצלתי את הזמן שהייתי שם ללכת לבדוק את החנות, שמאוד עיניינה אותי. אני ילדה ניצחית, אוהבת צעצועים וסרטי אנימציה של דיסני ופיקסאר ואני רק מחכה שגאיה קצת תגדל ואוכל לשחק איתה בצעצועים מגניבים ולחרוש איתה שוב ושוב את עידן הקרח, בת הים הקטנה, קונג פה פנדה, מלך האריות, מדגסקר… אני יכולה להמשיך עד אינסוף וגם הספרייה מוכנה ומחכה ליום המיוחל. בחזרה לחנות עם הצעצועים המגניבים – תותי במושב היא חנות לבגדים ואקססוריז מעוצבים ע"י מעצבים ישראלים לתינוקות, משחקי וינטז' מעץ, צעצועים מעוצבים ועוד.. אבל מה שהכי אהבתי בחנות זה את פינת ההחתלה בשירותים שנראו ממש כמו שירותים של בית (בית מעוצב, כן?) ובשידת ההחתלה היו חיתולים, מגבונים ומשחה, ממש שירותי VIB.

חנות תותי במושב

חנות תותי במושב

more…

איך עושים מיץ שקדים?

את הבלוג הזה פתחתי כיומן מסע של האמהות שלי, בשבילי, בשביל גאיה, המשפחה, החברים וכל מי שמעניין אותו לקרוא את מה שיש לי להגיד. באמת שכמות הפירגונים (ואלפי הכניסות לבלוג) שקיבלתי הייתה נכבדת ומשמחת מאוד, אך בין היתר היתה תגובה אחת בפייסבוק הפרטי שלי, שאחר כך הפכה לכתבה בעיתון, שכל כך הגעילה אותי שהחלטתי לשתף אתכן, רק בגלל מי שכתב אותה הוא כנראה מישהו שאתן קוראות מדי פעם אם אתן עדיין טורחות לקנות עיתון בשישי.

די מהתחלה היה לי ברור שנגמרו לו החומרים לכתוב עליהם אז הוא רוצה לעורר פרובוקציה כדי שיהיה לו איזשהו משהו מעניין לכתוב עליו. ואכן, כמו שחשבתי הוא הקיא את ה-150 מילה על הסיפור הזה כחלק מהטור השבועי שלו, חודש אחרי… אממה, שקד החליט להציג את עצמו כקורבן מתבכיין, סיפר חצי אמת מבלי להביא את תגובתו המלאה, המתריסה והמגעילה בה הוא קרא לי "אמא בלתי נסבלת" וחילק ציונים לבת שלי כאילו הוא מינימום בטי רוקאווי.

רענן שקד ידוע בשנאתו לבלוגרים (מתוך החשש המוצדק יש לומר כי מעמדו של העיתונאי הולך ופוחת ומעמדו של הבלוגר רק הולך ועולה), אוהב מדי פעם להשתלח בארסיות בבלוגרים תוך כדי ניצול הבמה שהוא מקבל, הוא מסלף ומסובב את האמת וכמובן ממשיך להשתלח, כי אפשר, כמו שעיתנאים דינוזאורים אחרים שעוד לא הבינו את הקונספט של האינטרנט עושים. זה עצוב שזה מה שנהיה מהפרינט, אבל עוד כשעבדתי בידיעות וחלמתי להיות עיתונאית לוחמת באה אלי בהפסקת סיגריה (שעוד היה אפשר לעשן במדרגות) אחת העורכות המוערכות עלי ואמרה לי – "הגר, עזבי אותך מהעיתון, זה סוס מת. את עוד צעירה, לכי לאינטרנט – שם העתיד". אוי כמה שהיא צדקה!

11

more…