תלכו אתם לג'ימבוראיכס
ג'ימבורי הוא אחד המקומות השנואים עלי ללא ספק (חוץ מהג'ימבורי בקיבוץ, שהוא אגב בחינם). אני לא מרבה לבקר במקומות כאלה, אבל זורמת כשמזמינים אותי ומנסה להגיע באנרגיות חיוביות. ניסיתי בחיי שניסיתי להישאר באנרגיות חיוביות, גם כשביקשו ממני להוריד נעליים בשווי 700 ₪ ולהשאיר אותם ללא השגחה בקומה מתחת, בלי יכולת להתחייב שהן לא ייעלמו לי (וכמובן שבסוף עלו איתי למעלה, חבוקות בזרועותיי כתינוק), גם כשהיינו צריכות להתמודד עם ילדות מבוהלות משלל המפלצות והחייזרים המאיימים שהציצו וקפצו מכל פינה (הלו! זה מתחם לקטנטנים, מה ניש?), גם כשנאלצנו לשבת על הרצפה או על הצעצועים, פשוט כי לא סידרו במקום הקלסטרופובי הזה משהו ראוי להורים לשבת עליו ואפילו כשנתקלתי במיצג הפאלי הזה שגרם לי לחשוב לרגע שאני נמצאת בדאנג'ן.
(למען הסר ספק, מעולם לא ביקרתי בדאנג'ן, אבל ככה בערך דמיינתי אותו)
בכל מקרה, הפיוז שלי כבר גם ככה היה על הקצה כשלמתחם המיועד לגיל הרך עד לגיל 7, ונמצא ללא השגחה של עובדים כלל (למרות שהמנהל טען בפני אחר כך שהם עולים "כל כמה דקות לבדוק שהכל בסדר" Well obviously זה לא מספיק, ואני לא ראיתי שום נוכחות של עובדים בכל השעה וחצי שהיינו שם), נכנסו שני ילדים מגודלים, השתוללו בפראות אופיינית לגילם אבל לא לקטנטנים שסביבם, וצעקו על ילדה בת שלוש וחצי "עופי מפה". והילדה הזאת הייתה הבת של חברה שלי.
תגובות אחרונות