איך עושים מיץ שקדים?
את הבלוג הזה פתחתי כיומן מסע של האמהות שלי, בשבילי, בשביל גאיה, המשפחה, החברים וכל מי שמעניין אותו לקרוא את מה שיש לי להגיד. באמת שכמות הפירגונים (ואלפי הכניסות לבלוג) שקיבלתי הייתה נכבדת ומשמחת מאוד, אך בין היתר היתה תגובה אחת בפייסבוק הפרטי שלי, שאחר כך הפכה לכתבה בעיתון, שכל כך הגעילה אותי שהחלטתי לשתף אתכן, רק בגלל מי שכתב אותה הוא כנראה מישהו שאתן קוראות מדי פעם אם אתן עדיין טורחות לקנות עיתון בשישי.
די מהתחלה היה לי ברור שנגמרו לו החומרים לכתוב עליהם אז הוא רוצה לעורר פרובוקציה כדי שיהיה לו איזשהו משהו מעניין לכתוב עליו. ואכן, כמו שחשבתי הוא הקיא את ה-150 מילה על הסיפור הזה כחלק מהטור השבועי שלו, חודש אחרי… אממה, שקד החליט להציג את עצמו כקורבן מתבכיין, סיפר חצי אמת מבלי להביא את תגובתו המלאה, המתריסה והמגעילה בה הוא קרא לי "אמא בלתי נסבלת" וחילק ציונים לבת שלי כאילו הוא מינימום בטי רוקאווי.
רענן שקד ידוע בשנאתו לבלוגרים (מתוך החשש המוצדק יש לומר כי מעמדו של העיתונאי הולך ופוחת ומעמדו של הבלוגר רק הולך ועולה), אוהב מדי פעם להשתלח בארסיות בבלוגרים תוך כדי ניצול הבמה שהוא מקבל, הוא מסלף ומסובב את האמת וכמובן ממשיך להשתלח, כי אפשר, כמו שעיתנאים דינוזאורים אחרים שעוד לא הבינו את הקונספט של האינטרנט עושים. זה עצוב שזה מה שנהיה מהפרינט, אבל עוד כשעבדתי בידיעות וחלמתי להיות עיתונאית לוחמת באה אלי בהפסקת סיגריה (שעוד היה אפשר לעשן במדרגות) אחת העורכות המוערכות עלי ואמרה לי – "הגר, עזבי אותך מהעיתון, זה סוס מת. את עוד צעירה, לכי לאינטרנט – שם העתיד". אוי כמה שהיא צדקה!
תגובות אחרונות