Smells like baby spirit
אתמול היינו בצילומים לקטלוג של שילב. כולם שאלו אותי אם אני מתרגשת, אבל האמת, שהייתי יותר לחוצה ממתרגשת. אני יודעת שגאיה אוהבת את המצלמה, מאוד תקשורתית וחברותית, אבל באמת שלא היה לי מושג איך היא תתנהג בסיטואציה שהיא מרכז העיניינים, עם פלאשים ותאורה מקצועית. לשמחתי הודיעו לנו שגאיה מצטלמת בסט הראשון, שמתחיל בשמונה בבוקר ואלו השעות הכי טובות שלה. קצת הבאסתי מהקור והגשם באותו היום, אבל ההפקה דאגה לחמם היטב את חדר ההלבשה ואיזור הצילומים שהיה הבמה של מרכז תרבות בחולון.
דווקא אתמול היא התעוררה מאוחר. מה זה מאוחר? בשבע ורבע אחרי שהנודניק כבר ציפף 5 פעמים היא הואילה לקום. כאמור בשמונה היינו צריכות כבר להיות שם. התארגנו צ'יקצ'ק, נישנשו קורנפלקס ועלינו על מונית. הגענו באיחור אופנתי של עשר דקות ונכנסנו לאולם. הסיטואציה הראשונה שעלתה לי לראש כשנכנסו הייתה צילומי הקליפ של נירוונה לפיזמון האלמותי של הניינטיז Smells like teen spirit הפקה קטנה וביתית, ארט חצי מאולתר שנותן גוון אותנטי לאווירה הכללית, ושחקנים חסרי ניסיון. בול.
זה רחוק מעולם הזוהר של הדוגמנות, אבל אינטימי, נעים ומחבק. בכניסה חיכו לנו נישנושים לקטנים ולגדולים, בחדר שליד חדר ההלבשה פרסו שמיכות והביאו צעצועים, ולמעלה על הבמה, בין צוות ההפקה, הצלמים והתאורנים הייתה גם מפעילה לילדים שדאגה להפריח בלוני סבון, לשיר, לתופף, לשרוק, לנפח בלונים ומה לא, העיקר שהקטנטנים יחייכו.
גאיה דיגמנה שמלה לבנה חגיגית – פעם לבד, פעם עם עוד ילדה ופעם עם הילדה ועוד ילד. אחר כך הביאו לה בגד שהיה ענק עליה, אז החליפו לה לתחפושת של חיפושית. כשניסו לשים לה כובע, אמרתי להם שיצטרכו לצלם מהר מהר כי הגברת לא אוהבת כובעים. או גרביים, או כל דבר אחר שאפשר לשלוף. וכך במשך כמה דקות שמתי לה את הכובע, הם ניסו לצלם והיא הורידה אותו, עד שהצלמת אמרה "יש לי את זה". וזהו, נגמר.
סך הכל זה הייתה חוויה כייפית מאוד, נראה שגאיה נהנתה, היא שיתפה פעולה מאוד יפה, אולי גם בגלל שהיא עדיין לא הולכת, כי הילדים האחרים פשוט קמו והלכו וההורים היו צריכים להחזיר אותם כל הזמן… לפני שיצאנו פגשנו בחדר ההלבשה מישהי שבאה גם עם ביתה וזיהתה את גאיה מהקבוצה של הפקות ואודישנים לילדים, ממש סלב בהתהוות. את התלושים שקיבלנו כבר הלכתי "לבזבז" עוד באותו היום, כי היו חסרים לנו קצת דברים לחורף במידה המתאימה. אבל אין ספק שהדבר הכי טוב שקרה זה שבדרך הביתה באוטובוס גאיה נרדמה עלי במנשא, וכשהגענו הביתה העברתי אותה למיטה שם היא ישנה עוד שעתיים רצוף! אושר צרוף!
אני מחכה בקוצר רוח כבר לראות את התמונות בקטלוג, ובנתיים נסתפק במה שאני הצלחתי לצלם תוך כדי 🙂
תגובות אחרונות