Archive for » 2014 «

מאמא שיימינג

גיל שנתיים הנורא. הזהירו אותי ממנו הרבה, השתטחויות, סרבנות, בכי וצרחות… כל החגיגה אצלנו עכשיו בפול פאוור. אבל אף אחד לא הזהיר אותי מהסביבה שתמיד מטריחה עצמה להתערב בעניינים לא לה. רק לפני שבועיים גאיה חגגה יומולדת שנתיים. במקום להגיד איך הזמן טס, חשבתי על כמה דברים ושינויים עברנו בשנה האחרונה ולא האמנתי שכל זה קרה בשנה אחת תמימה. לפי השכנים שלי אגב, סימני גיל שנתיים החלו לפי חודשיים. תיכף נגיע לזה.

 

מעבר לשינויים וההתפתחות של גאיה, כל הסביבה שלה השתנתה והשינוי הזה הביא איתו לא מעט אתגרים והתמודדויות לא פשוטות. אבא שלה ואני נפרדנו. הוא נשאר במרכז, אני חזרתי אחרי למעלה מעשור לגור בצפון, קרוב להורים כי זה לא פשוט לגדל ילדה לבד וכי הרבה יותר זול לחיות פה. גם החינוך כאן מעולה ואיכות החיים הרבה יותר גבוהה. לשמחתי אני עובדת מהבית כך שלפחות דבר אחד יציב בחיים היה ונשאר למרות כל הטלטלות.

פעם בשבועיים גאיה הולכת לישון אצל אבא שלה. זה לא קרה מיד עם המעבר כי פחדתי. פחדתי לא להיות לידה, לראות איך וכמה היא אוכלת, להרדים אותה, לקלח אותה וחס וחלילה לפספס משהו חדש שהיא עושה. אבל כשהרגשתי ששתינו מוכנות לזה עשינו ניסיון שעבר בהצלחה ומאז כבר כמה חודשים שהיא אצלו כל שבת שניה. כשהיא חוזרת ממנו אני מתמודדת כל פעם מחדש עם בעיות השינה שלה, שרק לא מזמן הסתדרו קצת אחרי שעברנו לצפון.

more…

באלו השדיים

אני מניקה כבר מעל שנה וחצי. אני לא מחפשת מחיאות כפיים או פרס על זה, אבל בטח שלא רוצה לראות את הרמות הגבה שלכם או לשמוע כמה שזה מוגזם, מיותר או פטתי. כמו שאני (וגם אתם) נמנעת מלשפוט את מייבשות החלב בכדורים כי לא נאה להם ל"הרוס" את המרפסת, או אלו שבגלל שהיה קצת (או הרבה) קשה ויתרו על חווית הההנקה, כך אני גם מצפה מהסביבה להפסיק לדחוף את האף שלה לתוך הציצי שלי, גם אם אני בוחרת להניק בפומבי בלי להתחבא או להתבייש בזה.

לפני הלידה קראתי המון על הנקה, על כמה חשוב להניק בלבד בחצי השנה הראשונה וכמה מומלץ להניק מינימום שנתיים והחלטתי להניק כי זה הדבר הכי טבעי שיש. למעשה לא החלטתי את זה, פשוט זרמתי עם זה. זרמתי יותר נכון בהמשך, כי ההתחלה לא באה בקלות, למרות שמרגע שהגיחה לאוויר העולם היא התחברה לשד ולא עזבה אותו במשך שעה וחצי.

בימים הראשונים בבית החולים מצאתי את עצמי יושבת וסוחטת טיפות קולוסטרום לכפית. גאיה נולדה במשקל נמוך יחסית וכיוון שכל יום מבצעים שקילה ומודדים אותם ללא הרף, ברגע שהיא ירדה יותר מעשרה אחוזים ממשקל הלידה שלה (שזה סוגשל קו אדום), החלו ללחוץ עלי להוסיף לה תמ"ל. "החלב שלך לא מספיק" ציקצקו האחיות והורו לי לתת בקבוק אחרי ציצי.

לא אהבתי את זה בכלל. לא נראה לי טבעי לתת לתינוק תמ"ל למרות שמליוני תינוקות גדלו על זה ואף גדלו בסדר גמור. אז הלכתי למפגש בנושא ייעוץ הנקה שניתן ליולדות בביה"ח ושם אמרו לנו שאם התינוק לא יונק מספיק יש לסחוט כ-10 טיפות בכל שלוש שעות ופשוט לתת להם את זה בכפית. אחר כך הפטנט הזה עזר לי גם עם הגודש הנורא שקמתי אליו 3 ימים אחרי הלידה כשהקולוסטרום הפך לחלב של ממש.

1459219_10151836764949102_279651040_n

אני אוהבת להניק, לא אשקר. אם זה בגלל החיבור הבלתי אמצעי הזה ביני לבין גאיה, חיבור פרטי שלנו שאין לה או לי עם אף אחד אחר או אם זה בגלל ההורמונים שמופרשים בזמן ההנקה וגורמים לתחושת אופוריה, ממש כמו סטלה טובה מחומר רפואי. יחד עם זאת יש לכך מחיר, יש שיאמרו מחיר כבד, אבל לי אין שום בעיה לשלם אותו.

more…

אין לי זמן אין לי, אמא כך אומרת…

זמן זה אולי הדבר הכי בלתי ניתן להשגה ברגע שאת נהיית אמא, וזה אחרי שצימצמתי כל סקטור אפשרי בחיים שלי: בעבודה ירדתי לחצי משרה, אם אני מצליחה לפגוש פעם בחודש איזו חברה (שזו משימה כמעט בלתי אפשרית כי כולן אמהות) או לקבוע פעם בחצי שנה עם שתי חברות ביחד זה על גבול הנס, על בילויים בערב אין בכלל מה לדבר (בעיקר גם כי פשוט אין לי כח) ואפשר לספור את הפעמים שיצאתי מאז שגאיה נולדה על כף יד אחת ואת האקטיביזם שמתי בצד לנוח יחד עם מכנסי הג'ינס הישנות והאהובות שלעולם כבר לא יעלו עלי.
במקום כל הפאן הזה אני עסוקה במרדף האינסופי אחר התחתית של סל הכביסה, בלהכין אוכל וגם להניק (לפעמים אפילו תוך כדי), לדאוג לסדר וניקיון מינימליים (כי יש גבול ויש גם עוזרת), בלשחק, לטייל ולשיר אינסוף שירי ילדים כולל המחשה בתנועה ובסוף היום לקלח ולהרדים, בלי להרדם בעצמי כי כמובן – תמיד יש עוד מה לעשות.
אני כל הזמן חושבת מה היה קורה אם לא הייתה לי מכונת כביסה, או מדיח, או עוזרת, או סופר קרוב לבית, או גוגל שיגיד לי מה זה הפריחה האדומה הזאת… מה היו עושות פעם האמהות? איך היה להן זמן למשהו בכלל? כשאת הכל למעשה הן היו צריכות לעשות מ-א' ועד ת' בעצמן. ואז אני מודה על כך שנולדתי בעידן בו הטכנולוגיה משרתת את האדם (אך עדיין לא השתלטה עליו סופית), עושה את מה שאימותנו היו צריכות להתאמץ עבורו בלחיצת כפתור ובכך חוסכת לנו זמן.
שבוע שעבר הוזמנתי למפגש בלוגריות של קופת חולים כללית בו הציגו לנו את החידושים באפליקציה של הקופה – חידושים חוסכי זמן:

1622780_10151974273442399_377747790_n

צילום: סטודיול'ה צילום – קרן דניאלי

"רופאי ילדים און־ליין" – גם בסמארטפון
שעת ערב מאוחרת, הצלחתם לפנות זמן איכות משותף, ובאמצע הצפייה בסרט בסלון אחד הילדים פורץ בבכי קורע לב, החום עולה, ניסיונות ההרגעה עולים בתוהו, ועליכם לקבל החלטה: האם לרוץ למוקד רפואה דחופה? למיון? או להמתין עד לפתיחת המרפאה בבוקר?
שירות "רופאי ילדים און־ליין" הוא שירות ייחודי הנותן מענה למצבים כאלה. השירות מאפשר להתייעץ עם מומחים ברפואת ילדים אשר נותנים הכוונה ומענה ראשוני בשעה שהמרפאות סגורות. הוא ניתן באמצעות שיחת וידאו המאפשרת לרופאי הילדים לראות את הילד ובכך להוסיף ממד חזותי התורם לשיפור יכולתו של הרופא להעריך את מצבו של הילד. הרופאים מחוברים לנתונים רפואיים עדכניים מתוך התיק הרפואי של הילד, ובאפשרותם להוציא, במידת הצורך, מרשמים והפניות.
מדי חודש פונים כ־10,000 הורים לשירות אשר ניתן בין 20:00 בערב ל־6:00 בבוקר או בסופי השבוע. לאחרונה הורחב השירות גם לסמארטפון, כך שרופא הילדים וההורים יכולים לראות זה את זה על צג המכשיר החכם. לאתר רופא ילדים און-ליין
ניתן לפנות לשירות באתר הכללית או באמצעות אפליקציית כללית לסמארטפון.

רוצים מידע על אבחנה רפואית?  לכללית יש מרשם מידע בעבורכם
בתום יום עבודה נוסף ורגע ולפני "המשמרת השנייה" עם הילדים, הספקתם לבקר אצל הרופא ולספר לו על כאבי הגב ועל המיגרנה. שאלתם את כל השאלות וקיבלתם את כל התשובות, אך ברגע שהגעתם הביתה הזיכרון קצת מתעתע, והמידע בראש מעט מבולבל. גם למצבים האלה מצאו בכללית פתרון: ישירות למייל האישי תקבלו מהרופא "מרשם מידע": מסמך מפורט, מתוקף ומהימן שכולל את כל המידע הרפואי הרלוונטי לאבחנה ואף מידע על התרופות שרשם הרופא. כל מה שצריך לדעת – ישירות במייל.

זימון תורים, חידוש מרשמים והפניות – בכל זמן ומכל מקום
סוף־סוף נמצא רגע של פנאי ונכנסתם לתיק הרפואי האישי שלכם? באפשרותכם לראות בו את תוצאות הבדיקות האחרונות שעשיתם, לזמן תורים ולבטל אותם ללא צורך בסיסמה, להפנות בקשה, לקבל הפניות והתחייבויות (טופס 17), לקבל אישור מחלה, לחדש מרשמים למחלות כרוניות ולקבל מידע רפואי כללי ואישי

more…

לילה ורוד עם נקודות אדומות

 gaya1

אפשר לומר שעד שגאיה הייתה בת שבעה חודשים ישנתי לא רע (לא כולל החודש הראשון שהיה טירוף מוחלט) אבל אז משהו השתבש – כאבי צמחית שיניים, הטעימות שעשו לה בלאגנים בבטן או שאולי איזה שלב התפתחותי שמלווה בחרדת נטישה הפכו את כל עיניין הההרדמה לסיוט שיכול להמשך לפעמים גם שעתיים. אולי זה בכלל בגלל שהשווצתי כשהייתה בת חצי שנה שישנתי לילה שלם רצוף? מאז אגב זה לא קרה ואם היא מתעוררת רק פעם בלילה אני אומרת תודה. בלילות 'רגילים' היא מתעוררת כל שעתיים שלוש וזה מאוד מתיש.

אז קראתי, התייעצתי וניסיתי כל שיטה אפשרית. אפילו נתתי לה פעם לבכות עד שהתעייפה כי פשוט כבר לא יכולתי יותר. ולא, זה לא הלך ותהקצר זה רק נהיה גרוע יותר והבטחתי שלא משנה כמה יכאב לי הגב, כמה הידיים שלי שבורות, אני לא אתן לה לבכות ככה יותר אף פעם. יועצות השינה אמרו שכדאי לנתק את ההנקה מההרדמות ולהוציא מהמיטה את כל הצעצועים וליצור סביבה שקטה ורגועה ולתת לה להרדם במיטה בעצמה. באותו זמן כשהתחיל כל הבלאגן הזה גיליתי את טבלת חלנות השינה שמאוד עזרה לי וסדרה לי את כמות וזמני ההרדמות שלה.

more…

קשקשת ברשת – איפה אמהות מדברות?

OD-AT722_MOM_TE_F_20121004121815

מי שמכיר אותי יודע שאני חיית רשת באופן כללי וחולת פייסבוק בפרט, אני מחוברת אליו באינפוזיה ולשמחתי אני גם מתפרנסת מיזה. כשהייתי ב"חופשת לידה" מיפיתי לאט לאט את כל קבוצות ועמודי הפייסבוק לאמהות, יש גם אפילו כמה לאבות שאתייחס גם אליהם, והחלטתי לחלוק את הממצאים לכל מי שאין לה כח לחרוש את הפייסבוק בשביל למצוא את זירות השיחה המעניינות, המבצעים השווים ושאר ירקות. אני באופן אישי לא מתחברת לפורומים אבל יש כמה מומלצים שאני מציצה בהם מדי פעם אבל לא פעילה בהם, אז בואו נסגור את הפינה הזאת עכשיו: פורום הריון ולידה – תמיכה בתפוז, יש בתפוז עוד לא מעט פורומים בנושא הורות/אמהות/הריון אבל הם מאוד סקטוריאליים או פחות פעילים, הפורומים של פורטל יולדת שתסלחו לי, למרות כל המידע והתנועה הערה שיש בו, הוא ממש כואב לי בעיניים ומחזיר אותי היישר לסוף שנות ה-90 (ולא בקטע טוב), וכמובן הפורום הכי פעיל ברשת – הריון ולידה בכיפה, האתר החברתי הגדול ביותר של המגזר הדתי.

ובחזרה לפייסוש, נתחיל באם כל הקבוצות הלא היא מאמאזון, שנכון לכתיבת שורות אלו חברות בה מעל ל-52K אמהות (וגם כמה נשות יח"צ/פרסום/שיווק שהן לא בהכרח אימהות), אליה הצטרפתי עוד כשהייתי בהריון, ומהר מאוד למדתי שאם אני מפרסמת שם סטטוס הוא נעלם תוך רגע בגלל התנועה הערה בקבוצה. למאמאזון יש את המקבילה הגברית שלה פאפזון, שבה חברים כמעט 3500 אבות ונראה לי שזו קבוצת האבות הגדולה ביותר. אני לא יודעת מה הולך שם ואיך כי כמובן – אין כניסה לאמהות.
more…

קודם כל אמא

רגע לפני שגאיה התחילה לקשקש

רגע לפני שגאיה התחילה לקשקש

"קודם כל אמא" משפט שאף אמא לא אמרה מעולם, או לפחות לא אמא בתחילת דרכה, או שאולי זו רק אני שקצת שכחתי את עצמי מאז שהפכתי להיות אמא של. שבוע שעבר הזמינו אותי להתארח במפגש בלוגרים שלמרבה הפתעתי באמת כוון לאמהות ולא לתינוקות, של תותי במושב והולהמאמא במושב רשפון, במתחם חנויות בוטיק  באווירה כפרית-אירופאית משהו, הממוקמות לצד בית קפה, חוות סוסים ופינת חי. הבאתי איתי את גאיה ומסתבר שזו הייתה קצת טעות. המפגש החל בחמש וחצי וזו שעה שמתחילה להיות גבולית עבור תינוקת בת שנה. מצד שני, חשבתי שזה אחלה של פעילות אחהצ כדי לעייף אותה היטב ובניתי על זה שהיא תרדם בדרך חזרה. אבל איך אומרים? החיים קורים כשאתה מתכנן תוכניות. היא נרדמה לי בדרך לשם, תוך כדי שהיא יונקת ומרוב שלא רציתי להזיז אותה של תתעורר נתתי לה להמשיך לישון לי על הציצי. כשהגענו למושב עלינו על סבגייה (מהמורת מהירות? אין לי מושג, אני נהריינית) ואני חטפתי את הביס הראשון שלי ממנה. אין ספק, מעכשיו אני לא אשכח שיש לה כבר שיניים.

כמובן איך שהגענו היא התעוררה ומאותו הרגע היא הייתה מלאת אנרגיה כאילו מי ישמע כמה היא ישנה.. שמחתי לראות שאני לא האמא היחידה שהביאה את הזאטוטה שלה, לפחות יהיה לה עם מי לשחק. אבל בגיל הזה הם בעיקר משחקים עם עצמם, מה שהשאיר אותי ואת האמא השניה די מחוץ לכל מה שקרה באירוע. הביאו לשם מומחית פאנג שווי שהתחילה את המפגש במעיין דמיון מודרך בו כולם התבקשו לעצום את העיניים ולתהרכז בנשימה. זה הרגע שגאיה החליטה לנכון לפתוח את הפה ולהשוויץ בכל ההברות שהיא יודעת לצייץ "הא הא, גא גא , דה דה, טה טה, בה בה…" מזל שבמתחם הייתה חנות צעצועים ולקטנות היה עם מה לשחק.

ניצלתי את הזמן שהייתי שם ללכת לבדוק את החנות, שמאוד עיניינה אותי. אני ילדה ניצחית, אוהבת צעצועים וסרטי אנימציה של דיסני ופיקסאר ואני רק מחכה שגאיה קצת תגדל ואוכל לשחק איתה בצעצועים מגניבים ולחרוש איתה שוב ושוב את עידן הקרח, בת הים הקטנה, קונג פה פנדה, מלך האריות, מדגסקר… אני יכולה להמשיך עד אינסוף וגם הספרייה מוכנה ומחכה ליום המיוחל. בחזרה לחנות עם הצעצועים המגניבים – תותי במושב היא חנות לבגדים ואקססוריז מעוצבים ע"י מעצבים ישראלים לתינוקות, משחקי וינטז' מעץ, צעצועים מעוצבים ועוד.. אבל מה שהכי אהבתי בחנות זה את פינת ההחתלה בשירותים שנראו ממש כמו שירותים של בית (בית מעוצב, כן?) ובשידת ההחתלה היו חיתולים, מגבונים ומשחה, ממש שירותי VIB.

חנות תותי במושב

חנות תותי במושב

more…

איך עושים מיץ שקדים?

את הבלוג הזה פתחתי כיומן מסע של האמהות שלי, בשבילי, בשביל גאיה, המשפחה, החברים וכל מי שמעניין אותו לקרוא את מה שיש לי להגיד. באמת שכמות הפירגונים (ואלפי הכניסות לבלוג) שקיבלתי הייתה נכבדת ומשמחת מאוד, אך בין היתר היתה תגובה אחת בפייסבוק הפרטי שלי, שאחר כך הפכה לכתבה בעיתון, שכל כך הגעילה אותי שהחלטתי לשתף אתכן, רק בגלל מי שכתב אותה הוא כנראה מישהו שאתן קוראות מדי פעם אם אתן עדיין טורחות לקנות עיתון בשישי.

די מהתחלה היה לי ברור שנגמרו לו החומרים לכתוב עליהם אז הוא רוצה לעורר פרובוקציה כדי שיהיה לו איזשהו משהו מעניין לכתוב עליו. ואכן, כמו שחשבתי הוא הקיא את ה-150 מילה על הסיפור הזה כחלק מהטור השבועי שלו, חודש אחרי… אממה, שקד החליט להציג את עצמו כקורבן מתבכיין, סיפר חצי אמת מבלי להביא את תגובתו המלאה, המתריסה והמגעילה בה הוא קרא לי "אמא בלתי נסבלת" וחילק ציונים לבת שלי כאילו הוא מינימום בטי רוקאווי.

רענן שקד ידוע בשנאתו לבלוגרים (מתוך החשש המוצדק יש לומר כי מעמדו של העיתונאי הולך ופוחת ומעמדו של הבלוגר רק הולך ועולה), אוהב מדי פעם להשתלח בארסיות בבלוגרים תוך כדי ניצול הבמה שהוא מקבל, הוא מסלף ומסובב את האמת וכמובן ממשיך להשתלח, כי אפשר, כמו שעיתנאים דינוזאורים אחרים שעוד לא הבינו את הקונספט של האינטרנט עושים. זה עצוב שזה מה שנהיה מהפרינט, אבל עוד כשעבדתי בידיעות וחלמתי להיות עיתונאית לוחמת באה אלי בהפסקת סיגריה (שעוד היה אפשר לעשן במדרגות) אחת העורכות המוערכות עלי ואמרה לי – "הגר, עזבי אותך מהעיתון, זה סוס מת. את עוד צעירה, לכי לאינטרנט – שם העתיד". אוי כמה שהיא צדקה!

11

more…